יום ה', יא’ בשבט תשע”ט
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
 
 
 
תגובות: 0   צפיות: 7
 
 
(נכתב על ידי דודי אדלר בשנת 2003, כחלק מהחובות לתואר שני ב"התפתחות הילד" - אוניברסיטת בר אילן. הוגש לד"ר יצחק וייס.)

אוניברסיטת בר אילן – המחלקה לחינוך השפעת הטיפול הרפלקסולוגי על ילדים בעלי A.D.D ו A.D.H.D עבודה סמינריונית לתואר M.A קורס מספר 10-057-77 מוגש לד"ר יצחק וייס שנת הלימודים התשס"ג מגיש: דוד אדלר תאריך: 1.9.2003 אודות החוקר: ד"ר דודי אדלר Ph.D: מורה לרפלקסולוגיה ורפלקסולוג מומחה, מטפל בקליניקה משנת 1992. התמחה \ עבד בשישה בתי חולים בישראל ובחו"ל. שימש כחבר ועדת ההיגוי בנושא רפואה טבעית לילדים בקופ"ח מכבי. ד"ר לפילוסופיה עם התמחויות בקבלה וברפואה טבעית. שימש כחוקר קבלה במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר -אילן. ליצירת קשר: אתר: www.1healing.co.il , טלפון: 050-6855470 דוא"ל: dudiref@gmail.com תוכן עניינים תקציר 1 מבוא 2 רקע תיאורטי 2.1 הפרעות קשב וריכוז 2.1.1 הגדרה 2.1.2 הקריטריונים להפרעת קשב וריכוז לפי ה- DSM-IV (1994) 2.1.3 הגורמים ל- ADHD (אטיולוגיה) 2.1.4 בעיות נלוות 2.1.5 דרכי טיפול 2.2 הטיפול הרפלקסולוגי 2.2.1 מהי רפלקסולוגיה 2.2.2 יעילות הטיפול הרפלקסולוגי 2.3 רציונל המחקר 2.4 שאלת המחקר 2.5 השערת המחקר 3 השיטה 3.1 תכנון ומערך המחקר 3.2 משתני המחקר 3.3 אוכלוסיית המחקר 3.4 כלי המחקר 3.4.1 תאור המדדים 3.4.2 מהימנות 3.4.3שיטת מתן הציון 3.5 הליך המחקר 4 תוצאות המחקר 5 דיון ומסקנות 5.1 מסקנות 5.2 המלצות למחקרי המשך 6 ביבליוגרפיה תקציר במחקר זה בדק החוקר את השפעתו של טיפול רפלקסולוגי בכפות הרגליים, על 23 ילדים בעלי ADHD/ADD. לצורך המחקר טיפלו החוקר וחבריו ב-23 ילדים בטווח הגילאים 5-15 שנים. כל ילד קיבל כ-12 טיפולים רפלקסולוגיים בתדירות של טיפול אחד בשבוע. נבדקה השפעת הטיפול על הסימפטומים של היפר אקטיביות, אימפולסיביות והפרעות קשב וריכוז, וזאת על פי ה 4DSM-. החוקר השווה את רמת ביטוי הסימפטומים לפני סדרת הטיפולים ואחריה. הממצאים מראים שיפור במידת ביטוי הADHD/ADD-. כמו כן ישנו שיפור ברמת ההפרעה הנגרמת בבית הילד כתוצאה ממצבו. שיפור נמצא גם ברמת ההפרעה התפקודית בבית הספר, במידת ההפרעה בתחום החברתי וכן במידת ההפרעה בתחום האקדמי. 1 מבוא בשנים האחרונות גוברת המודעות לצורכיהם המיוחדים של ילדים עם ADHD. ילדים אלו סובלים מקשיי קשב וריכוז, מפעילות יתר ומאימפולסיביות. אי לכך נוצרים קשיים בתפקוד האקדמי, החברתי והמשפחתי. בעבר, סבלו ילדים אלה מן היחס השלילי בין כותלי בית הספר ומיחס המשפחה אליהם, וזאת מתוך חוסר מודעות לגורם האורגני במצבם. עם המודעות הגוברת למצבם, חל שיפור ביחס אליהם, נעשים מחקרים ומוצעות שיטות שיקלו על השתלבותם ועל רווחתם הנפשית. שיטות הטיפול המוכרות הנן תרופתיות ופסיכולוגיות. ישנם יתרונות וחסרונות לכל שיטה אך לא נמצאה שיטה טיפולית שתוצאותיה מספקות את כלל הילדים. הטיפול התרופתי הוא המקובל ביותר, כיום, אך הורים רבים חוששים מתופעות הלוואי שלו. טיפול זה, גם אם לא נתחשב בתופעות הלוואי, יעיל למספר קטן של שעות לאחר נטילת התרופה והקושי הגדול עולה שוב. החוקר, התנסה במתן טיפולים רפלקסולוגיים לילדים עם ADHD, טיפולים שהניבו תוצאות מעודדות. הרפלקסולוגיה הנה שיטה הוליסטית, השייכת כיום לתחום הרפואה הטבעית. שיטה זאת משלבת ממצאי מחקר של קבוצת רופאים, שהתפרסמו בעיקר בשנת 1917, עם ידע עתיק שמקורו ככל הנראה במזרח אסיה. הטיפול הרפלקסולוגי נעשה על ידי נקודות לחיצה בכפות הרגליים ובכפות הידיים, כאשר כל נקודה מייצגת איבר בגוף. באמצעות טכניקות התבוננות שונות בנקודות אלה, ניתן להתרשם מן המצב הפיזי והרגשי, ובאמצעות טכניקות מגע בנקודות אלה, ניתן לטפל בבעיות שונות, פיזיות ונפשיות. בשל ההתנסות החיובית בשיפור מצבם של ילדים עם ADHD, בעקבות קבלת טיפול רפלקסולוגי, ביקש החוקר לבדוק את השפעתו של טיפול זה על שיפור הסימפטומים בקרב מספר גדול יותר של ילדים. חשיבותו של מחקר זה נובעת מבדיקת כיוון טיפולי שלא נבדק עדיין, כיוון שאם ימצא כבעל השפעה מיטיבה, יוכל לסייע גם הוא לרווחתם של ילדים אלו, מוריהם ומשפחותיהם. 2 רקע תאורטי 2.1 הפרעות קשב וריכוז 2.1.1 הגדרה A.D.H.D - Attention Deficit Hyperactivity Disorder הינו ליקוי הכולל קושי ניכר בקשב מתמשך, בריכוז או במאמץ עקבי מתמשך. ילדים בעלי ADHD נמצאים בפער של כ- 30% מילדים עם התפתחות תקינה ביכולת הריכוז שלהם. ילדים בעלי ADHD מתקשים למקד את תשומת ליבם בפעילויות ארוכות, במיוחד אם הן משעממות, חוזרות על עצמן או מייגעות., כמו למשל: משימות לא מעניינות של בית הספר, עבודות בית מתמשכות, הרצאות ארוכות, קריאת יצירות ספרות ארוכות, הקשבה להסברים בנושאים לא מעניינים וסיום פרוייקטים מתמשכים (ברקלי, 1997). A.D.H.D "הוא ליקוי התפתחותי בויסות ושמירה על התנהגות שנקבעת על ידי חוקים ותוצאות. הליקויים הללו מעוררים בעיות בעיכוב, יוזמה או שמירה על תגובה לגירוי או למשימה וביכולת לדבוק בחוקים ובמשימות, במיוחד במצבים בהם התוצאות להתנהגות זו- מעוכבות, חלשות או לא קיימות. הליקויים מופיעים בגיל מוקדם והנם כרוניים. גם אם יחול שיפור בהתפתחות הנוירולוגית, הפער בין ילדים אלו לבין בני גילם ישמר מפני שגם הילדים הרגילים ממשיכים להתפתח נוירולוגית" (Barkley, 1990). הגדרה זו לא כוללת בתוכה את תאור הסימפטומים של ההפרעה. את התיאור ניתן למצוא ב- DSM-IV (1994). 2.1.2 הקריטריונים להפרעת קשב וריכוז לפי ה- DSM-IV (1994) האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית סיווגה את ההפרעה במהדורה הרביעית של המדריך לאבחון הפרעות מנטליות תחת תת הכותרת של "ליקוי בקשב והתנהגות מפריעה". ההפרעה נקראת בו: "Attention deficit / Hyperactivity disorder . ישנם שני תחומים עיקריים לאבחון: ליקויי קשב והיפראקטיביות ואימפולסיביות. צריכים להופיע סימפטומים מקטגוריה אחת לפחות. חלק מן הסימפטומים צריכים להופיע לפני גיל 7. הסימפטומים גורמים לליקוי מסוים לפחות בשתי סביבות (למשל: בבי"ס, בעבודה, בבית). צריכה לגרום לליקוי משמעותי בתפקוד החברתי, האקדמי או התעסוקתי. הסימפטומים לא אמורים להופיע באופן בלעדי במהלך הפרעה התפתחותית (PDD), סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת, וכן אינם מוסברים על ידי הפרעה אחרת (כגון: הפרעות אישיות או הפרעות דיסוציאטיביות). ליקויי קשב- כולל 9 סימפטומים התנהגותיים. לצורך אבחון, נדרשים לפחות 6 סימפטומים הנמשכים לפחות 6 חודשים. א. לעיתים קרובות אינו מפנה תשומת לב לפרטים או מבצע טעויות הנובעות מפזיזות בעבודה בבית הספר, בהכנת שיעורי בית או בפעילויות אחרות. ב. לעיתים קרובות מתקשה בשמירה על קשב במטלות או המשחק. ג. לעיתים קרובות נראה לא קשוב כשמדברים אליו. ד. לעיתים קרובות אינו עוקב אחר הוראות ומתקשה לסיים שיעורים מטלות או חובות בעבודה. ה. לעיתים קרובות מתקשה בארגון מטלות או פעילויות. ו. לעיתים קרובות נמנע, סולד או מתנגד לעסוק במטלות הדורשות מאמץ מנטלי מתמשך (כגון: מטלות בביה"ס או שיעורי בית). ז. לעיתים קרובות מאבד חפצים הדרושים לביצוע מטלות או פעילויות (כמו צעצועים, מטלות של ביה"ס, כלי כתיבה, ספרים או מכשירים). ח. לעיתים קרובות דעתו מוסחת על ידי גירויים חיצוניים. ט. לעיתים קרובות שכחן בפעולות יומיומיות. היפראקטיביות ואימפולסיביות- כולל 6 סימפטומים התנהגותיים של היפראקטיביות ו- 3 סימפטומים התנהגותיים של אימפולסיביות. לצורך אבחון, נדרשים לפחות 6 סימפטומים הנמשכים לפחות 6 חודשים. פעילות יתר (היפראקטיביות) א. לעיתים קרובות מניע ידיו או רגליו בחוסר מנוחה או מתפתל במושבו. ב. לעיתים קרובות קם ממקומו בכיתה או מצבים אחרים בהם נדרשת ישיבה ממושכת. ג. לעיתים קרובות מתרוצץ או מטפס יתר על המידה במצבים שזה לא מקובל לעשות כך. ד. לעיתים קרובות מתקשה לשחק או לעסוק בפעילויות פנאי בשקט. ה. לעיתים קרובות נמצא בתנועה או מתנהג כאילו היה מופעל על ידי מנוע. ו. לעיתים קרובות מדבר יתר על המידה. אימפולסיביות ז. לעיתים קרובות שולף תשובות לפני שסיימו לשאול את השאלות. ח. לעיתים קרובות מתקשה להמתין לתורו. ט. לעיתים קרובות מפריע או קוטע אחרים (למשל: מתפרץ לשיחה או למשחק). ע"פ ה- DSM-IV(1994), הליקוי בקשב/ היפראקטיביות יכול להופיע כ- 4 אבחנות שונות שבהם. בכל סוג כל אחד מהסימפטומים יכול להופיע כקטגוריה מרכזית. 1. Inattention Type – כאשר סימפטום חוסר הקשב קיים ללא בעיית ההיפראקטיביות והאימפולסיביות. 2. Hyperactive- impulsive Type - כאשר קיימת תופעת ההיפראקטיביות-אימפולסיביות ללא בעיית הקשב. 3. Combined Type – כאשר שני הסימפטומים קיימים במקביל. 4. NOS (Not otherwise Specified) – בעיות קשב או בעיות היפראקטיביות-אימפולסיביות אשר אינן תואמות את הקריטריונים ל- ADHD. הסימפטומים מתחילים לפני גיל 4 אך , ברוב המקרים מאובחנים רק כאשר הילד נמצא במסגרת בית הספר (Calis, Grothe & Elia, 1990). הליקוי נפוץ יותר בקרב בנים לעומת בנות בכל הגילאים (DSM-IV, 1994) אך בהשוואת הסימפטומים של ADHD בין המינים נמצא שאצל הבנות הסימפטומים באים לידי ביטוי בעוצמה גבוהה יותר, מנת המשכל נמוכה יותר, קיימת שכיחות גבוהה יותר של ליקויים שפתיים, גיל ההפניה צעיר יותר והרקע הפסיכוסוציאלי של ההורים נמוך יותר (James &Taylor, 1990). 2.1.3 הגורמים ל- ADHD (אטיולוגיה) · תורשה- בשלושים השנים האחרונות בוצעו מחקרים אשר הראו בצורה ברורה שתופעת ההיפראקטיביות קיימת במשפחות (דרעין, 2001). המחקרים מספקים הוכחות חותכות להשפעה גנטית. נמצא כי ליקויים בקשב וריכוז מופיעים בתדירות גבוהה יותר אצל קרובים מדרגה ראשונה של ילדים עם בעיית קשב וריכוז (DSM-IV, 1994). כמו כן, אצל תאומים זהים- כאשר החומר הגנטי זהה- אם אחד מהם סובל מ- ADHD ישנו סיכוי של כמעט 90% שגם התאום השני ילקה באותה בעיה. בתאומים לא זהים, הסיכוי להופעת ADHD דומה לסיכוי רגיל של אח או אחות (גרין וצ'י, 2001). בנוסף, מחקרים מעבדתיים מעוררים חשד שישנם מספר גנים הקשורים בפעילות המערכות המופעלות על ידי הנוירוטרנסמיטרDopamine הממלא תפקיד מרכזי במערכות המוטוריות בגוף (Tannock, 1998). · גורמים נוירולוגיים- התפתחות לא תקינה או פציעה במוח (ברקלי, 1997). · פעילות מצומצמת באזורים מסוימים של המוח- נמצא כי הפעילות המוחית של בעלי ADHD נמוכה יותר באזור האחראי על שליטה וויסות של התנהגות ועוזר להתמיד בקשב לפרקי זמן ארוכים, הנמצא באזור הפרונטלי של המוח לעומת אנשים רגילים. ככל שמרכז הוויסות פחות פעיל, ההתנהגות של בעלי ה- ADHD תהיה יותר פעילה (ברקלי, 1997). במחקרים שבדקו מבוגרים שנפגעו באונות הקדמיות וגילו כי הם עלולים להגיב למצבים שונים ללא שיקול דעת מתאים, נמצא כי התחומים שנפגעים כתוצאה מליקוי באונה הקדמית הם ריסון תגובה, תכנון וגמישות שכלית. ואכן אצל ילד בעל ADHD אלו הם התחומים הפגועים. הוא מתקשה לדעת מתי להגיב, מתי לעצור ומתי לתקן את תגובתו (גרין וצ'י, 2001). · תהליכים נוירופיזיולוגיים לקויים- ב-ADHD הנוירוטרנסמיטים דופאמין ונוראדרנלין נוצרים בכמויות נמוכות על ידי התא הפרה-סינפטי או נקלטים בצורה פחות יעילה על ידי התא הפוסט-סינפטי. הדבר תורם להפחתה בדופאמין ובנוראדרנלין. ההשפעה הזו, על פי ההנחה, מתגלה רק באזורים מסוימים המוח, במיוחד בונות הקדמיות ובמעגלים העצביים הבסיסיים. הדופאמין שומר על הנכונות לפעולה ואינו מניח למחשבות או לפעילות מבחוץ להסיח את הדעת. הנוראדרנלין מעניק את האינסטינקט החייתי ההגנתי, מאפשר להתרכז במהירות במה שחשוב ולהגיב בהתאם (גרין וצ'י, 2001). סברה זו התחזקה בעקבות העובדה שהתרופות האפטמיניות, כגון: רטלין, עוזרות באחוז גבוה של המקרים בשיפור הסימפטומטי של ה-ADHD (פרוש, 1994). 2.1.4 בעיות נלוות לילדים בעלי הפרעות קשב יש נטייה גבוהה להתאפיין בבעיות נוספות, המהוות סימפטומים משניים בתחום ההתנהגותי, האקדמי והרגשי-חברתי (יזדי-עוגב, 1997). הפרעת הקשב כשלעצמה איננה גורמת לסימפטומים אלו, היא פשוט מגדילה את הסיכוי להופעתם. כמחצית מכלל הילדים בעלי ADHD לוקים בהפרעות נלוות היוצרות בעיות נוספות: בעיות פסיכיאטריות, נוירולוגיות ולקויות למידה ספציפיות (גרין וצ'י, 2001). · לקות למידה- קיימת הערכה, לפיה קרוב ל- 25% מהילדים בעלי הפרעות קשב מאופיינים בנוסף גם בלקות למידה (1994 Parker, ). לקות למידה הינו מונח המתייחס לקבוצה הטרוגנית של ליקויים המיוצגת על ידי קשיים משמעותיים ברכישה ובשימוש במיומנויות הקשבה, דיבור, קריאה, כתיבה, חשיבה או מתמטיקה ומקורם בליקוי תפקוד של המערכת העצבים המרכזית (הועדה האמריקנית ללקויי למידה, 1987). ישנם מחקרים התומכים בהנחה שימצאו קשיים אקדמיים וליקויי למידה אצל ילדים בעלי ADHD: קנטוול ובייקר (1985 Cantwell & Baker, ) דווחו כי גורלם של ילדים היפראקטיביים נקשר עם כשלון בבית הספר, קשיי למידה ו/או לקות למידה. הם ערכו מחקר מעקב אחר ילדים היפראקטיביים ונמצא כי 55% מהבנים עם היפראקטיביות הציגו הישגים נמוכים בקריאה או במתמטיקה, לעומת 11% בלבד בקבוצת הביקורת. צ'רלס וסציין (1981 Charles & Schain,) מצאו כי ילדים שאובחנו כבעלי ADHDלפני גיל בית הספר, הישגיהם היו נמוכים מהמצופה מבני גילם בתחום הקריאה והחשבון בבית הספר. כמו כן אצל ילדים עם ADHD קיימת שכיחות בהופעת קשיי קואורדינציה, קשיים בתכנון מוטורי וכתיבה (גרין וצ'י, 2001). · בעיות חברתיות- האופי האימפולסיבי, טווח הקשב הקצר וכמויות האנרגיה הגבוהות המאפיינות ילדים בעלי ADHD, עלולים ליצור בעיות התנהגות בפעילויות משחק מודרכות. הם עלולים להתקשות במשחקי ספורט מאורגנים או בפעילויות קבוצתיות ובעיקר בפעילויות שהילד נדרש להתרכז בהן או להמתין לתורו. כמו כן, במצבים שבהם יש צורך לשתף פעולה, לציית לחוקים ולהתחלק בדעות ובחפצים. ילדים בגיל טרום בית הספר עם הפרעות בקשב, בדרך כלל, מוצאים עצמם מחוץ לפעילויות המשחק בעקבות תוקפנות יתר שהם מפגינים. בגיל ההתבגרות הם, לעיתים קרובות, נדחים על ידי חבריהם בשל העובדה שהם חסרי שקט תנועתי או מציגים התנהגות פרועה (1994 Parker, ). · הפרעות נפשיות – לפי גרין וצ'י (2001) עלולים להילוות לבעיית ה-ADHD הפרעות נפשיות שונות כגון: הפרעת התנגדות וסרבנות (ODD)- ילדים הנוטים לומר "לא" באופן עקרוני. הם מחפשים את הדרך הקשה , מתנגדים ונוטים לסרב. הפרעת התנהגות (CD)- כוללת שקרים, רמאויות, גניבות, איומים, התאכזרות, הפרת זכויות הזולת, חבלה ברכוש, הצתת אש וגרימת סבל. דיכאון- כאשר הילד שוקע בהלך רוח כרוני של עצבנות, עצבות, דאגה ורצון להסתגר. תסמונת טורט- טיקים, קולות גרוניים, תנועות לא רצוניות בולטות והשמעת מילים לא נאותות. הפרעה כפייתית טורדנית (OCD)- כאשר קיימת התנהגות טקסית אובססיבית, קיבעון או התמקדות יתר במידה יוצאת דופן. הפרעה דו קוטבית- חוסר יציבות ותנודות מהירות במצב הרוח. 2.1.5 דרכי טיפול טיפול תרופתי- הנטייה המקורית לראות בתופעת ההיפראקטיביות תוצאה של ליקוי בתפקודי המוח ביחד עם התפתחות הידע הפרמקולוגי והנוירולוגי הובילו באופן טבעי לניסיונות של טיפול תרופתי. יעילות התרופות בהפחתת ההתנהגויות המפריעות לתפקוד הילדים ולהעלאת הישגיהם הלימודיים, התפרסמה עוד בסוף שנות השלושים (Barkley, 1990). Bradley (1937) השתמש באמפטמינים וגילה להפתעתו שחומרים אלו, שידועים בדרך כלל כחומרים שממריצים את הפעילות המוחית, גרמו במקרים של היפראקטיביות לרגיעה מסוימת. האמפטמינים הנם חומרים הפועלים מצד אחד בכיוון של הגברת הערנות, אבל יחד עם זאת הם פועלים בכיוון של ויסות פנימי של פעילות המוח (דרעין, 2001). שלוש התרופות השכיחות כיום הם: Ritalin (Methylphenidate) Dexedrine (Dextroamphetamine) Cylert (Pemoline) (Stevenson & Wolraich, 1989). הריטלין זהו חומר כימי שגורם, בין השאר, להפרשה של חומרים עם השפעה מסוימת על פעילות הסינפסות, גירוי מוגבר של פעילות הדופאמין ועוד (דרעין, 2001). הוא נלקח בצורה אוראלית ומגיע לריכוז שיא בפלסמה תוך שעה עד שעתיים ולכן מומלץ לתת את התרופה כשעה לפני הזמן המיועד להשפעה. זמן השפעת התרופה נע בין שעתיים לבין חמש שעות (פרוש, 1994). לתרופות אלו ישנן תופעות לוואי: האטה בצמיחה הפיזית, חוסר שינה, עייפות, ירידה במשקל, חוסר תאבון, דיכאון, איריטביליות וכאבי ראש. בדרך כלל תופעות הלוואי זמניות ונפסקות תוך זמן קצר לאחר הפסקת לקיחת התרופה או בהפחתת המינון. המינון נקבע לפי התנהגותו של הילד (Stevenson & Wolraich, 1989). לתרופות אלו אין השפעה ישירה על היכולת השכלית של הילדים וכן על כושר הלימוד שלהם פרט, כמובן, להשפעה המשנית הנובעת מכך שהילדים יותר מרוכזים(Swanson, 1993). התרופה יעילה אצל אחוז גבוה של ילדים בעלי ADHD אולם 25% מהם אינם מגיבים לתרופה או שמצבם נעשה אף גרוע יותר (Barkley, 1977). הטיפול ההתנהגותי- בראשית המאה ה- 20, ילדים בעליADHD טופלו בעזרת עיצוב התנהגותי. גישה טיפולית זו, מקורה בגישה הביהביוריסטית. פרייברג ודגלאס (1969 Freiberg & Douglas, ) מצאו כי עיצוב התנהגותי יכול להשפיע לא רק על התנהגותו של הילד אלא גם על טווחי הקשב שלו ועל הביצועים שלו. מאוחר יותר מצאו החוקרים שיש חשיבות לא רק לטיפול ספציפי בסיטואציות ממוקדות בילדים אלו, אלא שישנה משמעות לדרך בה פונים אליהם ומחנכים אותם. רוס ורוס Ross & Ross, 1982)) טענו כי תגובות ברורות ועקביות של הסביבה תמנענה את התגברות הסימפטומים של ההפרעה ולכן קיימת חשיבות בדרך שבה מפנים את הדרישות לילד (גלבוע, 2001). מחקרים אלו תרמו לפיתוח של טכניקות לעיצוב התנהגותי בבתי הספר, ולהבנה כי ישנו צורך שילדים בעלי ADHD ילמדו בכיתות קטנות עם מיעוט של גירויים. כמו כן פותחו טכניקות של אימון ההורים בשליטה על התנהגות ילדיהם (Barkley, 1989). ישנו סוג נוסף של טיפול התנהגותי המבוסס על הטכניקה של משוב ביולוגי (biofeedback) בעזרת EEG. הילד צופה במסך מחשב שעוקב אחר פעילות גלי המוח. כאשר הוא משנה את צורת פעילותו, משתנה גם התמונה על צג המחשב. על פי התאוריה הזו , ניתן לשנות את פעילות הילד באמצעות הפידבק הזה (גרין וצ'י,2001). טיפול התנהגותי קוגניטיבי- מדובר בטכניקה שבאמצעותה הפסיכולוגים מדובבים את הילד לגבי מה שקורה לו, ואחר כך גורמים לו להתנהג בצורה הגיונית יותר בתגובה למצבים שונים. מאמנים את הילד ללמד את עצמו לווסת בעצמו את התנהגותו (גרין וצ'י, 2001). מציגים בפני הילד דוגמה של התנהגות רצויה במקרים שבו צריך לפתור בעיות. מראים לו איך לתכנן אפשרויות מתאימות, איך להתייחס לטעויות שקורות, איך לבלום כעס ואיך להתגבר על אכזבות. הצגה אחת או תרגול בודד אינם מספיקים (דרעין, 2001). 2.2 הטיפול הרפלקסולוגי 2.2.1 מהי רפלקסולוגיה הרפלקסולוגיה (Reflexology) היא צורת טיפול ואבחון עתיקת יומין אשר ביסודה עומדת התפיסה ההוליסטית, דהיינו: מבט על גוף האדם ונפשו כעל יחידה אחת (זיידל, 2000). בשנת 1917 פורסמה שיטה הנקראת "ריפוי אזורי" (Zone Therapy) על ידי פיצג'רלד ובאוארס. פיצג'רלד, מומחה אמריקני לאף אוזן גרון, טען שלחץ הניתן על אזור מסוים בגוף יגיב לפציעה במקום אחר ויקל על הכאב. אם הלחץ יופק במשך זמן מספיק יושג שיכוך הכאב (analgesia) או אי רגישות (insesibility) לכאב (Lett, 2001). פיצג'רלד הבחין, במהלך עבודתו, שהחולים שלו הגיבו בדרכים שונות לניתוח אף וגרון. בעוד שכמה מהם סבלו מכאב רב, אחרים סבלו הרבה פחות. הוא גילה שאלו שסבלו פחות כאב, לחצו על נקודות מסוימות בגוף שלהם לפני הניתוח, ובכך הם הובילו לפחות כאב גם במשך הניתוח ולאחריו. הוא חקר את האזורים אשר בעקבות לחץ גרמו לתחושה קהה או להפחתת הכאב בחלקי גוף אחרים ומצא כי בעזרת לחיצה על חלקים מסוימים של אזור אחד בגוף אפשר להשפיע על חלקים אחרים של הגוף ולחיצה על אזורים שונים יכולה להצטרף לחיזוק ההשפעה (גרינברג, 1990). במקביל לשם "ריפוי אזורי", נתן פיצג'רלד לשיטה את השם רפלקסולוגיה (צוואנג, 1989). לכל איבר בגוף ישנו אזור שמייצגו בכפות הרגליים והידיים. רפלקסולוגיה היא טיפול אשר לוחצים על אזורי גוף שונים במיוחד בכפות הרגליים. השיטה טוענת שניתן לטפל בעזרתה במספר רב של מחלות (Ensrt, 1999). מעבר לטיפול בעזרת טכניקות מגע שונות, יכולה הרפלקסולוגיה לתת אינדיקציה לאזורים בגוף אשר יש לתת עליהם את הדעת בבואנו לטפל באדם. כאשר רופא מכיר את השיטה הוא בהחלט יכול לקחת בחשבון אינדיקציות שעלו מאזורים רפלקסולוגיים בהם נמצאה אבנורמליה. הוא יכול למצוא בכך תמיכה לדיאגנוזות שונות (Lett, 2001). ניתן לומר כי הרפלקסולוגיה המודרנית הינה שילוב של ידע עתיק עם ממצאיו של פיצג'רלד ועמיתיו, רופאים אחרים (זיידל,2000, גרינברג, 1990). מקורו של ידע עתיק זה הוא מזרח אסיה ובעיקר בסין. ברפואה המערבית ישנו קשר בין מצבם של איברים מסוימים לבין רגשות שליליים או חיוביים: ''בעת התקף לב, אדם עלול להיעשות לחסר מנוחה, מזיע וחרד...'' (ברקוב, 2002). בעת פעילות יתר של בלוטת התריס, אחד הסימפטומים הינו עצבנות, ובמצב של תת פעילות יתכן מצב של בלבול ודיכאון. כמו כן, פגיעות מוחיות שונות עלולות לגרום לדיכאון ו\או לחוסר יכולת לשלוט ברגשות (ברקוב, 2002). בדומה לרפואה המערבית, מייחסת הרפואה הסינית איזון\חוסר איזון רגשי גם למצב תקין של איברים מסוימים: מצב של חוסר איזון בכבד עלול ליצור כעס, חוסר מנוחה, דפרסיה וחוסר אנרגיה מנטלית. חוסר איזון בלב עלול לגרום ל: דפרסיה, היסטריה , חרדה וכן ניתוק ביחסים משפחתיים. חוסר איזון בכליות עלול לגרום ל: פחד, פאניקה, עצלנות וכן התנהגות אנטי חברתית (ביינפילד וקורנגולד, 1995). בכדי לטפל בבעיה מסוימת, משלבים מטפלים ברפלקסולוגיה נקודות ייצוג של איברים הקשורים לבעיה על פי הרפואה המערבית, הרפואה הסינית ועוד. 2.2.2 יעילות הטיפול הרפלקסולוגי נעשו מספר מחקרים שמצאו כי שיטת הטיפול הרפלקסולוגי יעילה בטיפול במחלות או בתופעות שונות: Sudmeier, Bodner, Egger, Mur, Ulmer & Herold (1999) מדווחים על מחקר שבדק שינויים בזרימת דם בכליה הימנית במהלך טיפול רפלקסולוגי. זרימת הדם נבדקה באמצעות מכשיר Color Doppler Sonography. המחקר הינו – Placebo-controlled, double-blind, randomized study. במחקר נבדקו 32 אנשים בוגרים ובריאים (17 נשים, 15 גברים) הם חולקו ל- 2 קבוצות באופן אקראי. קבוצה אחת קיבלה לחץ על נקודת הרפלקס של הכליה הימנית בכף הרגל והקבוצה השני קיבלה פלסבו– לחץ על אזורים אחרים. זרימת הדם הכלייתית נמדדה לפני, במהלך ואחרי הלחיצות על האזורים. האנשים מהקבוצה "האמיתית" הראו עלייה גבוהה באופן משמעותי בזרימת הדם בכליה ימין (לא נמצא הבדל בין גברים ונשים ובין מעשנים לשאינם מעשנים). נמצא הבדל משמעותי בין קבוצת הפלסבו לקבוצה האמיתית. ההבדל נבדק בין המדידות שלפני הטיפול לזו שבמהלך הטיפול (p=0.002). כמו כן מדידות במהלך הטיפול לעומת מדידות לאחריו (p=0.031). הקבוצה האמיתית הראתה כאמור עלייה משמעותית בזרימת הדם הכלייתית במהלך הטיפול. ממצאים אלו תומכים , לדעת הכותבים, בהיפותזה שטיפול רפלקסולוגי בכפות הרגלים אפקטיבי בשיפור זרימת הדם בכליה במהלך הטיפול. Heatley, McConnell, Kille & Leverson, (2001) מדווחים על ניסוי שבדק השפעת טיפול רפלקסולוגי על שיפור סימפטומטי אצל אנשים עם דלקת כרונית בסינוסים הנזאליים. נבדקו 150 אנשים עם סינוסיטיס כרוני. הם חולקו לשלוש קבוצות: אחת קיבלה טיפול יומי במשך שבועיים של שטיפה בלחץ של הסינוסים הנזאליים, באמצעות מזרק שהכיל תמיסת סליין (saline). קבוצה שנייה קיבלה במשך שבועיים שטיפה בעזרת צנצנת שטיפה. הקבוצה השלישית קיבלה טיפול בעזרת רפלקסולוגיה. נמצא שיפור משמעותי ושווה בשלושת קבוצות הטיפול. 35% מהנבדקים דווחו שהפחיתו את כמות התרופות שהיה עליהם ליטול. המסקנה מן הניסוי היא כי טיפול יומי בסינוסיטיס נזאלי באמצעות שטיפה של סליין עם מזרק, באמצעות צנצנת שטיפה ובאמצעות טיפול רפלקסולוגי היו אפקטיביים במידה שווה בהפחתת הסימפטומים של סינוסיטיס כרוני בקרב יותר מ – 70% מהנבדקים. בשנים האחרונות ישנה עליה בדרישה הציבורית לרפואה טבעית ובכללה לרפלקסולוגיה (Long, Huntley & Ernst, 2001 ). בשל כך פתחו כל קופות החולים מרפאות לרפואה משלימה. יחידות לרפואה משלימה נמצאות גם בבתי חולים כגון: רמב"ם בחיפה, אסף הרופא בצריפין, שיבא בתל-השומר, הדסה עין כרם בירושלים, איכילוב בתל-אביב, ועוד. 2.3 רציונל המחקר ADHD היא בעיה המשפיעה על תחומים רבים בהם התחום האקדמי והתחום החברתי ולכן היא מחייבת טיפול שיעזור לילד בעל ה- ADHD ומשפחתו. הגורמים העיקריים הגורמים ל- ADHD הינם גורמים נוירו-פיזיולוגיים הקשורים למערכת העצבים המרכזית וגורמים תורשתיים. הטיפול ב- ADHD נעשה לרוב בעזרת תרופות. זהו טיפול שהורים רבים חוששים ממנו בעיקר בשל תופעות הלוואי הקשות שלו. כמו כן טיפול הקיים לפי גישה ההתנהגותית וההתנהגותית קוגנטיבית לא תמיד נמצא יעיל. לכן עלה הצורך לחפש שיטות נוספות על מנת לטפל ב- ADHD. הטיפול הרפלקסולוגי נמצא יעיל בריפוי מחלות שונות. נמצא כי ניתן לטפל בבעיות בריאותיות שונות באמצעות לחיצה על נקודות מתאימות בכפות הרגליים. כמו כן, ישנה עלייה במודעות הציבור ובדרישה הציבורית לטיפול ברפואה טבעית ובכללה לרפלקסולוגיה. לא נמצאו מחקרים העוסקים בקשר שבין רפלקסולוגיה לטיפול ב- ADHD. אי לכך עלה הצורך לבדוק את השפעתה של שיטת הטיפול הרפלקסולוגית על ילדים בעלי ADHD. היות שלכל איבר בגוף ישנה נקודת לחיצה המשפיעה עליו , אזי אם נתאים נקודות לאטיולוגיה של ADHD נגיע לתוצאות שיקלו על הסימפטומים אותם חשים הילדים הלוקים ב-ADHD. האטיולוגיה של ADHD מראה קשר למערכת העצבים המרכזית. נקודות לחיצה המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית הן: המוח הגדול, המוח הקטן, גזע המוח, שרשרת המקלעות, מקלעת השמש ועוד. למצב הADHD- נלוות גם בעיות רגשיות. נקודות לחיצה המשפיעות על בעיות רגשיות\נפשיות הן: לב, ראות, כבד, טחול, לבלב, כליות ועוד. אלו נקודות לחיצה שכדאי לשלב בטיפול הרפלקסולוגי על מנת לעזור לילדים בעלי ADHD. 2.4 שאלת המחקר האם ימצאו הבדלים בין רמת הופעת הסימפטומים אצל ילדים בעלי ADHD לפני הטיפול הרפלקסולוגי ובין רמת הופעת הסימפטומים לאחר הטיפול? 2.5 השערת המחקר ימצאו הבדלים בין רמת הופעת הסימפטומים אצל ילדים בעלי ADHD לפני הטיפול הרפלקסולוגי ובין רמת הופעת הסימפטומים לאחר הטיפול. טיפול רפלקסולוגי בכפות הרגליים ישפיע באופן חיובי על הסימפטומים המאפיינים ילדים בעלי ADHD. 3 השיטה 3.1 תכנון ומערך המחקר מערך של לפני- אחרי. 3.2 משתני המחקר משתנים בלתי תלויים- זמן, התערבות משתנים תלויים- מדד 1: מידת ההיפראקטיביות (ע"פ הקריטריונים להפרעת קשב וריכוז ב-DSM-IV )- נע בין 0 ל- 3 מדד 2: מידת ההיפראקטיביות בבית- נע בין 0 ל- 3 מדד 3: מידת ההיפראקטיביות בבית הספר -נע בין 0 ל- 3 מדד 4: בתחום החברתי- נע בין 0 ל- 3 מדד 5: בתחום האקדמי- נע בין 0 ל- 3 3.3 אוכלוסיית המחקר נבדקו 23 ילדים המוגדרים כבעלי הפרעות בקשב וריכוז. 13 ילדים הוגדרו כבעלי ADD ו- 10 ילדים הוגדרו כבעלי ADHD. הילדים הופנו על ידי ניצן או על ידי המכון להתפתחות הילד בתל השומר, או שפנו באופן אישי. טווח הגילאים נע בין 5-15 שנים. 3.4 כלי המחקר 3.4.1 תאור המדדים לפני הטיפול הרפלקסולוגי ניתן להורים שאלון פרטים אישיים ותשאול לגבי מצב הילד. לאחר כל טיפול ההורים מילאו דפי מעקב על התנהגות הילד בבית ובבית ספר וכן כל מטפל מילא דו"ח טיפול. בסיום סדרת הטיפולים המטפל וההורים רשמו סיכום לגבי מצב הילד לאחר הטיפול. על פי המידע שבשאלונים אלו צוייננו המדדים הבאים כאשר: 0 – אין סימפטומים של ADHD. 1 – קיימים מעט סימפטומים של ADHD. 2 – ישנם סימפטומים של ADHD ברמה בינונית. 3 – ישנם סימפטומים של ADHD ברמה חמורה. המדדים נבחרו על פי הקריטריונים להפרעת קשב וריכוז ב-DSM-IV (1994) (הסימפטומים של היפראקטיביות, אימפולסיביות וליקויי קשב) ועל פי ההגדרות כי הסימפטומים צריכים לגרום לליקוי מסוים לפחות בשתי סביבות (למשל: בבי"ס, בעבודה, בבית). וכן שההפרעה צריכה לגרום לליקוי משמעותי בתפקוד החברתי, האקדמי או התעסוקתי. מדד 1: מידת ההיפראקטיביות- ממוצע הציונים שניתנו לכל הקריטריונים להפרעת קשב וריכוז ב-DSM-IV. מדד 2: מידת ההיפראקטיביות בבית- הציון שניתן על פי דיווח ההורים על מצב ההתנהגות של הילד בבית. מדד 3: מידת ההיפראקטיביות בבית הספר – הציון שניתן על פי דיווח ההורים והמורים על מצב ההתנהגות של הילד בבית הספר. מדד 4: בתחום החברתי- הציון שניתן על פי דיווח ההורים על מצבו החברתי של הילד. מדד 5: בתחום האקדמי- הציון שניתן על פי דיווח ההורים על המצב האקדמי של הילד בבית הספר. 3.4.2 מהימנות מהימנות בין שופטים- קידוד הנתונים נעשה על ידי שני חוקרים בנפרד ולאחר מכן הושוו הציונים שניתנו על ידיהם. 3.4.3 שיטת מתן הציון מתוך דוחות ההורים והמטפלים נבדקה רמת ביטוי הסימפטומים לפני הטיפול הרפלקסולוגי ולאחריו, ונקבע על ידי שני חוקרים בנפרד ציון בין 0 ל- 3. 3.5 הליך המחקר המחקר נערך במסגרת התמחות של קורס רפלקסולוגיה לדרגת בכיר. 20 רפלקסולוגים טיפלו ב- 20 ילדים שהופנו למכון בתדירות של פעם בשבוע במשך שלושה חודשים. כל רפלקסולוג טיפל בילד אחד במשך כל סדרת הטיפולים. המטפלים הונחו על ידי המורה לטפל מצד אחד במימד ההרגעה ומצד שני במימד הגברת הקשב והריכוז בעזרת טכניקות ולחיצות נקודות ההשתקפות של אברי הגוף בכפות הרגליים. כמו כן 3 ילדים טופלו במסגרת "מכבי טבעי" בקופת חולים מכבי. בתחילת סדרת הטיפולים כל הורה מילא שאלון לגבי מצבו הנוכחי של הילד. לאחר כל טיפול מולאו דפי מעקב על ידי המטפל לגבי מהלך הטיפול והתגובות של הילד. כמו כן ההורים מילאו דוחות שבועיים לגבי התנהגות הילד בבית ובבית הספר. בסיום סדרת הטיפולים המטפל, ההורים והילד כתבו סיכום לטיפול בו דיווחו על השפעת הטיפול ועל מצב התנהגות הילד לאחר הטיפול. לאחר מכן הנתונים של הדוחות צוייננו על פי הקריטריונים של ה-DSM-IV . לכל קריטריון נקבעה מידת הופעת ההתנהגות בין 0 (אין סימפטומים) לבין 3 (סימפטומים ברמה חמורה) לפני הטיפול הרפלקסולוגי ולאחריו. ממוצע הציונים בכל הקריטריונים מהווה את המדד הראשון. כמו כן צוייננו על פי הדוחות רמת הופעת הסימפטומים של ADHD בבית, בבית הספר וכן המצב החברתי והאקדמי. על מנת לבדוק את השפעת הרפלקסולוגיה על מידת הופעת הסימפטומים של ADHD, בבית, בבית הספר וכן על המצב החברתי והאקדמי נערך ניתוח שונות במערך של 2X5. על מנת לבדוק בצורה פרטנית את ההבדל בין רמת הופעת הסימפטומים של ה- ADHD לפני הטיפול ולאחריו נערך מבחן t למדגמים תלויים. 4 תוצאות המחקר לבדיקת השפעת הטיפול הרפלקסולוגי על הסימפטומים המאפיינים ילדים בעלי ADHD נערך ניתוח שונות במערך של 2X5 כאשר 2 – זמן: לפני- אחרי. 5 - מדדים: מידת ה- ADHD מידת ה- ADHD בבית מידת ה- ADHD בבית הספר בתחום החברתי בתחום האקדמי נמצאו הבדלים בגורם הזמן F (1,48)= 26.99 ***. לא נמצאו הבדלים בין המדדים השונים ובאינטראקציה בין גורם הזמן למדדים. על מנת לבדוק בצורה פרטנית את הממצאים נערך מבחן T למדגמים תלויים. תוצאות המבחן מוצגות בטבלה מס' 1 ובגרף מס' 1: טבלה מס' 1: המדדים N לפני טיפול אחרי טיפול t df p r ממוצע ס"ת ממוצע ס"ת מידת ה- ADHD 23 2.49 0.46 1.34 0.407 9.407 22 *** 0.000 מידת ה- ADHD בבית 22 2.22 0.68 1.27 0.702 6.199 21 *** 0.000 0.46 מידת ה- ADHD בבית הספר 23 2.34 0.64 1.21 0.51 6.653 22 *** 0.000 בתחום החברתי 18 1.94 0.802 1.33 0.907 3.051 17 ** 0.007 0.51 בתחום האקדמי 19 2.36 0.59 1.15 0.68 6.172 18 *** 0.000 ** P<0.01 *** P<0.001 מהטבלה ומן הגרף ניתן לראות כי קיימים הבדלים מובהקים בין חמשת המדדים: מידת ה- ADHD, בבית, בבית הספר, מצב אקדמי ומצב חברתי לפני הטיפול לבין אחרי הטיפול. נמצא הבדל במידת הופעת הסימפטומים של ADHD לפני הטיפול ובין מידת הופעתם לאחר הטיפול. t=9.407 p<0.0001 df=22 נמצא הבדל במידת הופעת הסימפטומים של ADHDבבית לפני הטיפול ובין מידת הופעתם לאחר הטיפול. t=6.199 p<0.0001 df=21 נמצא הבדל במידת הופעת הסימפטומים של ADHDבבית הספר לפני הטיפול ובין מידת הופעתם לאחר הטיפול. t=6.653 p<0.0001 df=22 נמצא הבדל במצב החברתי לפני הטיפול ובין המצב לאחר הטיפול. t=3.051 p<0.007 df=17 נמצא הבדל במצב האקדמי לפני הטיפול ובין המצב לאחר הטיפול. t=6.172 p<0.0001 df=18 ניתן לראות כי מידת הופעת הסימפטומים של ADHD אחרי הטיפול הרפלקסולוגי נמוכה יותר מאשר לפני הטיפול הן בבית והן בבית הספר. וכן המצב החברתי והאקדמי השתפר לאחר הטיפול. 5 דיון ומסקנות מטרת מחקר זה הייתה לבדוק האם טיפול רפלקסולוגי עוזר בטיפול ב- ADHD ומסייע בהפחתת הסימפטומים של ההפרעה. ישנם שני תחומים עיקריים לאבחון ה- ADHD: ליקויי קשב והיפראקטיביות ואימפולסיביות. הסימפטומים גורמים לליקוי מסוים לפחות בשתי סביבות (למשל: בבי"ס, בעבודה, בבית) וצריך להיגרם ליקוי משמעותי בתפקוד החברתי, האקדמי או התעסוקתי (DSM-IV,1994). על כן נבדק מצב הילדים לפני ואחרי הטיפול בתחומים אלו. דהיינו, נבדקו הסימפטומים שהופיעו אצל הילדים בתחומים: 1. היפר אקטיביות 2. אימפולסיביות 3. הפרעות קשב וריכוז. כמו כן נבדקו רמת הופעת הסימפטומים של ADHD בבית ובבית הספר והמצב בתחום החברתי והאקדמי. נמצא כי קיים הבדל, לטובה, בין ביטויו הכללי של מצב הADHD- לפני הטיפול לבין ביטויו לאחריו. כלומר חל שיפור במידת הופעת הסימפטומים של ADHD אחרי הטיפול הרפלקסולוגי. הבדל דומה נמצא גם ביחס לליקוי שבא לידי ביטוי בבית, בבית הספר, מבחינה חברתית ומבחינה אקדמית. מספר מחקרים הוכיחו כבר את יעילותו של הטיפול הרפלקסולוגי. נמצא כי טיפול רפלקסולוגי בכפות הרגלים אפקטיבי בשיפור זרימת הדם בכליה במהלך הטיפול (Sudmeier, Bodner, Egger, Mur, Ulmer & Herold, 1999). עוד נמצא בניסוי שהראה כי טיפול יומי בסינוסיטיס נזאלי באמצעות שטיפה של סליין עם מזרק, באמצעות צנצנת שטיפה ובאמצעות טיפול רפלקסולוגי היו אפקטיביים במידה שווה בהפחתת הסימפטומים של סינוסיטיס כרוני בקרב יותר מ – 70% מהנבדקים Heatley, McConnell, Kille & Leverson, 2001)). ממצאי מחקר זה מראים כי טיפול רפלקסולוגי יעיל גם בשיפור מצבם של ילדים עם ADHD. ניתן להסביר תוצאות אלו בכך שבחירת נקודות לחיצה ברפלקסולוגיה שמשקפות איברים שנקשרים להפרעות קשב וריכוז מבחינה פיזית או נפשית, שימוש בטכניקות מרגיעות ובטכניקות המעודדות קשב הועילו בהפחתת הסימפטומים המאפיינים הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. נמצא כי קיים רקע נוירולוגי-מוחי להפרעת הADHD-. אחד הגורמים ל- ADHD הוא התפתחות לא תקינה או פגיעה מוחית (ברקלי, 1997). גורם נוסף שנמצא הוא כי הפעילות המוחית של בעלי ADHD נמוכה יותר באזור הפרונטלי של המוח, האחראי על שליטה וויסות ההתנהגות, אזור המסייע להתמיד בקשב לפרקי זמן ארוכים. ככל שמרכז הוויסות פחות פעיל, ההתנהגות של בעלי ה- ADHD תהיה יותר פעילה (ברקלי, 1997). כמו כן, במחקרים שבדקו מבוגרים שנפגעו באונות הקדמיות, גילו כי הם עלולים להגיב למצבים בהם הם פועלים ללא שיקול דעת מתאים. נמצא כי התחומים שנפגעים כתוצאה מליקוי באונה הקדמית הם ריסון תגובה, תכנון וגמישות שכלית. ואכן אצל ילד בעל ADHD אלו הם התחומים הפגועים. הוא מתקשה לדעת מתי להגיב, מתי לעצור ומתי לתקן את תגובתו (גרין וצ'י, 2001). גורם נוסף שנמצא הוא בתהליכים נוירו פיזיולוגיים לקויים. במצב של-ADHD הנוירוטרנסמיטרים דופאמין ונוראדרנלין נוצרים בכמויות נמוכות על ידי התא הפרה-סינפטי, או נקלטים בצורה פחות יעילה על ידי התא הפוסט-סינפטי. הדבר תורם להפחתה ברמת הדופאמין וברמת הנוראדרנלין. הדופאמין שומר על הנכונות לפעולה ואינו מניח למחשבות או לפעילות מבחוץ להסיח את הדעת. הנוראדרנלין מעניק את האינסטינקט החייתי ההגנתי, מאפשר להתרכז במהירות במה שחשוב ולהגיב בהתאם (גרין וצ'י, 2001). סברה זו התחזקה בעקבות העובדה שהתרופות האמפטמיניות, כגון: ריטלין, עוזרות באחוז גבוה של המקרים בשיפור הסימפטומטי של ה-ADHD (פרוש, 1994). בהסתמך על נתונים אלו נבחרו נקודות לחיצה הקשורות למערכת העצבים המרכזית: נקודות כגון- המוח הגדול, המוח הקטן, גזע המוח, שרשרת המקלעות, מקלעת השמש ועוד. טכניקות הטיפול שנבחרו היו טכניקות איטיות המרגיעות בנקודות השתקפות אלו. היבט נוסף שנמצא מאפיין ילדים עם ADHD הוא הצורך לתמיכה רגשית. לילדים בעלי הפרעות קשב יש נטייה גבוהה להתאפיין בבעיות נוספות, המהוות סימפטומים משניים בתחום ההתנהגותי, האקדמי והרגשי-חברתי (יזדי-עוגב, 1997). כמו כן, ל- ADHDעלולות להתלוות הפרעות נפשיות שונות בין השאר דיכאון- כאשר הילד שוקע בהלך רוח כרוני של עצבנות, עצבות, דאגה ורצון להסתגר ( גרין וצ'י 2001). ברפואה המערבית, ישנו קשר בין מצבם של איברים מסוימים לבין רגשות שליליים או חיוביים: ''בעת התקף לב, אדם עלול להיעשות לחסר מנוחה, מזיע וחרד…" (ברקוב, 2002). בעת פעילות יתר של בלוטת התריס, אחד הסימפטומים הינו עצבנות, ובמצב של תת פעילות יתכן מצב של בלבול ודיכאון. כמו כן, פגיעות מוחיות שונות עלולות לגרום לדיכאון ו\או לחוסר יכולת לשלוט ברגשות (ברקוב, 2002). גם לפי הרפואה הסינית קיים קשר בין איברי הגוף לרגשות. הרפואה הסינית מייחסת איזון\חוסר איזון רגשי גם למצב תקין של איברים מסוימים: מצב של חוסר איזון בכבד עלול ליצור- כעס, חוסר מנוחה, דפרסיה וחוסר אנרגיה מנטלית. חוסר איזון בלב עלול לגרום ל: דפרסיה, היסטריה , חרדה וכן ניתוק ביחסים משפחתיים. חוסר איזון בכליות עלול לגרום ל: פחד, פאניקה, עצלנות וכן התנהגות אנטי חברתית (ביינפילד וקורנגולד, 1995). הרפלקסולוגיה המודרנית הינה שילוב של ידע עתיק עם ממצאיו של פיצג'רלד ועמיתיו, רופאים אחרים (זיידל,2000, גרינברג, 1990).היות שמקורו של ידע עתיק זה הוא מזרח אסיה, משלבים רפלקסולוגים רבים אלמנטים מן הרפואה הסינית, אשר גם בה מיוחסים רגשות שונים לאיברים שונים. מתוך ראיה זו, הטיפול הרפלקסולוגי בילדים בעלי ADHD כלל גם נקודות לחיצה המשקפות איברים הקשורים לרגשות, כגון: לב, ראות, כבד, טחול, לבלב, כליות, מקלעת השמש ועוד. לסיכום, טופלו הילדים בנקודות לחיצה הקשורות: 1. למערכת העצבים המרכזית. 2. נקודות אשר להן מיוחסת השפעה רגשית 3. נקודות ספציפיות לכל ילד שיסייעו לאיזונו. השימוש בנקודות ספציפיות לכל ילד נובע מהיות הרפלקסולוגיה גישה הוליסטית, הגורסת כי יש לטפל בכל גורם המפריע לאדם, גופני ונפשי בכדי לרפאו: הרפלקסולוגיה היא צורת טיפול ואבחון עתיקת יומין אשר בייחודה עומדת התפיסה ההוליסטית, דהיינו: מבט על גוף האדם ונפשו כעל יחידה אחת (זיידל, 2000). ייתכן שהגורם התרפויטי הוא שילוב נקודות הלחיצה שתוארו לעיל, כלומר לחיצה בו זמנית על נקודות שקיים ביניהם קשר כלשהו על פי השקפתו של המטפל. כמו כן, ייתכן שמה שסייע הוא שימוש בחלק מן הנקודות בלבד שהרי: פגיעות מוחיות שונות עלולות לגרום לדיכאון ו\או לחוסר יכולת לשלוט ברגשות (ברקוב, 2002). מכאן עולה כי לחיצה על נקודות מוחיות בלבד עשויות לסייע גם לאיזון רגשי. במחקר זה נמצא גם כי הטיפול הרפלקסולוגי שיפר גם את המצב החברתי והאקדמי. לפי ה- DSM-IV ההפרעה צריכה לגרום לליקוי משמעותי בתפקוד החברתי, האקדמי או התעסוקתי. יתכן כי עצם הירידה בהופעת הסימפטומים ההתנהגותיים של ADHD גרמה גם להטבה בתפקוד החברתי והאקדמי. 5.1 מסקנות הטיפול הרפלקסולוגי יעיל בטיפול בסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. הוא מסייע בהפחתת הסימפטומים בבית ובבית הספר וכן משפר את התפקוד בתחום החברתי והאקדמי. יעילות הטיפול באה לידי ביטוי על ידי שימוש בנקודות לחיצה המתאימות להפרעה ולילד וכן על ידי שימוש בטכניקות טיפול מרגיעות. 5.2 המלצות למחקרי המשך מחקר זה הוא ראשוני בלבד, לכן יש צורך במחקרים נוספים שיחזקו את הממצאים של מחקר זה. · במחקר זה נבדק מצב הילדים מייד בתום סדרת הטיפולים. יש לבדוק את טווח ההשפעה של הטיפול הרפלקסולוגי על ADHD. · במחקר זה נבדק מספר קטן של ילדים לכן יש צורך לבצע ניסוי דומה עם מספר רב יותר של ילדים. · במחקר זה לא הופרדו הקטגוריות השונות של הפרעות קשב וריכוז לפי ה- DSM-IV. יש לבדוק את השפעת הטיפול הרפלקסולוגי על הסימפטומים של ילדים עם הפרעת קשב ללא היפראקטיביות (Inattention Type), של ילדים עם הפרעת היפראקטיביות ללא בעיית קשב (Hyperactive- impulsive Type) ושל ילדים ששני הסימפטומים מופיעים אצלם במקביל (Combined Type). · בדיקת השפעת הטיפול הרפלקסולוגי על הפרעת קשב וריכוז אצל בנים לעומת בנות. 6 ביבליוגרפיה מקורות בעברית 1. ביינפילד, ה. וקורנגולד, א. (1995). בין שמיים לארץ. תל אביב: אור עם. 2. ברקוב, ר. (2002) (עורך). מרק: המדריך הרפואי השלם. כנרת בית הוצאה לאור, זמורה ביתן והד ארצי. 3. ברקלי, ר. א. (1997). לשלוט ב-ADHD : מדריך מלא ומוסמך להבנת הפרעות קשב וריכוז. תל אביב: הוצאת גלילה. 4. גלבוע, ר. (2000). השפעת הטיפול הקבוצתי הקוגניטיבי/התנהגותי על הורים לילדים המאובחנים כסובלים מ-ADHD. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. 5. גרין, כ. וצ'י, ק. (2001). להבין ולטפל ב- ADHD: המדריך השלם להורים ומטפלים. נתניה: שמעוני הוצאה לאור. 6. גרינברג, א. (1989). רפלקסולוגיה הוליסטית. תל אביב: אור עם. 7. דרעין, ע. (2002). הילד ההיפראקטיבי. קרית ביאליק: הוצאת ספרים אח. 8. זיידל, ש. (2000). התבוננות- רפלקסולוגיה קואורדינטיבית. רמת גן: הוצאת אקולוגיה אנושית. 9. יזדי-עוגב, א. (1997). הפרעות בקשב, ליקויי למידה ומאפיינים חברתיים ופסיכו מוטוריים. הד הגן, ס"א (ד), 357-369. 10. פרוש, ש. (1994). סקירה ספרותית בנושא ADHD. כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק, 3 (1), 1-30. 11. צוואנג, מ. (1989). רפלקסולוגיה של כף היד. תל אביב: אקזוטיק. מקורות בלועזית 1. American Psychiatric Association. (1994). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (4th ed.). Washington DC: Author. 2. Barkley, R. A. (1990). Attention Deficit Hyperactivity Disorder. A Handbook for diagnosis and treatment. New York London: Guilford Press, 3-38, 130-168. 3. Barkley, R.A. (1989). Attention Deficit Hyperactivity Disorder. In Mash, E., & Barkley, R.A. (Eds.). Treatment of childhood Disorder, New York: Guilford Press, 39-72. 4. Barkley, R.A. (1977). 5. Bradley, C. (1937). The behavior of children receiving Benzedrine. American Journal of Psychiatry, 94, 577. 6. Calis, K.A., Grothe, D.R., & Elia, J. (1990). Attention-deficit hyperactivity disorder. Clinical Pharmacy, 9, 632-642. 7. Cantwell, D. P., & Baker, L. (1985). Psychiatric and learning disorders in children with speech and language disorders: A descriptive analysis. Advances in learning and Behavioral Disabilities, 4, 29-47. 8. Committee on Children with Disabilities, Committee on Drugs (1987). Medication for children with an attention deficit disorder. Pediatrics, 80, 758. 9. Charles, L., & Schain, R. J. (1981). A 4-year follow-up study of the effects of methylphenidate on the behavior and academic achievement of hyperactive children. Journal of Abnormal Child Psychology, 9, 495-505. 10. Enrst E. (1999). (Ed.) Complementary/alternative medicine for asthma. Chest 115, 1-2. 11. Fitzgerald, W., & Bowers, E.(1917). Zone Therapy. I.W. Long, Columbus, Ohayo, USA. 12. Freiberg V., & Douglas, V.I. (1969). Concept learning in hyperactive and normal children. Journal of abnormal Psychology, 74, 388-395. 13. Heatley, D.G., McConnell, K.E., Kille, T. L., & Leverson, G.E. (2001). Nasal irrigation for the alleviation of sinonasal symptoms. Otolaryngology Head and Neck Surgery Official. Journal of American Academy of Otolaryngology Head and Neck Surgery, 125 (1), 8-44. 14. James, A., & Taylor, E. (1990). Sex differences in the hyperkinetic syndrome childhood. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 31, 437-446. 15. Lett, A. (2001). The scope and limitations of treatment. An interview with Ann Lett, Principle, British School- Reflex Zone Therapy of the feet. Complementary Therapies in Nursing & Midwifery, 7, 146-149. 16. Long, L., Huntley, A., & Ernst, E. (2001). Which complementary and alternative therapies benefit which conditions? A survey of the opinions of 223 professional organizations. Complementary therapies in medicine, 9(3), 85-178. 17. Parker, C.H. (1994). The ADD hyperactive workbook for parents, teachers and kids (2nd ed.) Florida: Specialty Press. 18. Robin, A. L. (1998). ADHD in Adolescents. Guilford. 19. Ross, P.M., & Ross, S.A. (1982). Hyperactivity: Current issues, research and theory (2nd ed.) New York: Wiley. 20. Stevenson, R. D., & Wolraich, M. L. (1989). Stimulant medication therapy in the treatment of children with attention deficit hyperactivity disorder. Pediatric Clinics of North America, 36, 1183-1197. 21. Sudmeier, I., Bodner, G., Egger, I., Mur, E., Ulmer, H., & Herold, M. (1999). Changes of renal blood flow during organ-associated foot reflexology measured by color Doppler sonography. Forsch Komplementarmed, 6(3), 34-129. 22. Swanson, J. A. et al. (1993). Effect of stimulant Medication on Children with ADD, A review of reviews. Exceptional Children, 2, 154-162. 23. Tannock, R. (1998). Attention deficit Hyperactive disorder: advances in cognitive, neurological and genetic research. J ,39, 65-99.